הבעת רגשות בתמלול, מה שנשמע מול מה שנכתב
מידי פעם מתקשר לקוח נסער, וטוען שמשהו נאמר בזלזול, אבל לא כתבנו את זה בתמלול.
הוא זוכר שזה נאמר בזלזול. ולכן שוב ושוב אנחנו נדרשים להסביר את ההבדל בין מה שנשמע לבין מה שנכתב. אז במאמר הזה ניגע בשורש אי ההבנה סביב הבעת רגשות בתמלול.
ונתחיל מהבסיס, תפקיד המתמלל הוא לתמלל את מה שאמרו בהקלטה, לא את מה שהוא הרגיש שהוא שמע. אז מה קורה לאינטונציה כשהיא עוברת מההקלטה לתמלול? ולמה דווקא ההיעדר שלה הוא הדבר שמחזק את התמלול כראיה?
מה זו בכלל אינטונציה
הדבר הראשון שצריך להבין זה מה היא אינטונציה. אינטונציה היא העלייה והירידה בגובה הצליל ובטון הדיבור בזמן משפט. כלומר, היא משמשת למתן משמעות, הבעת רגשות והעברת כוונת הדובר.
לדוגמה, קול שעולה בסוף משפט מעיד על שאלה לעומת קול שיורד שמעיד על קביעה. זו בעצם ההנגנה ששומעים כשמישהו מדבר. האינטונציה חשובה להבנת כוונת הדובר, ומי שמאזין להקלטה מזהה אותה בבירור.
אך כל זה נכון רק כל עוד אנחנו מקשיבים. ברגע שמתחיל התמלול, התמונה משתנה.
ההבדל בין מה שנשמע למה שנכתב
ראשית, יש הבדל מהותי בין הקלטה ששומעים לבין תמלול שקוראים. בדיוק כפי שיש הבדל בין האזנה לשיר לבין קריאת המילים שלו. לכן תפקיד המתמלל הוא להמיר את מה ששומעים בהקלטה לטקסט כתוב.
לזהות שמישהו שואל שאלה, ולהוסיף סימן שאלה. לזהות שמישהו קובע עובדה, ולסיים את המשפט בנקודה. לציין כשמישהו בוכה, או כשמישהו צועק.
אבל טון מזלזל או ציני, מעליב או מלגלג, הוא כבר פרשנות. וכאן עובר הגבול. כלומר, ברגע שמתמלל מציין "נאמר בזלזול", הוא מפסיק לתמלל ומתחיל לפרש.
למה אין מקום להבעת רגשות בתמלול
תפקיד המתמלל הוא תיעוד מדויק של מה שנשמע בהקלטה. את מה שנאמר ועל ידי מי, מה נאמר כשאלה ומה כעובדה. דעה סובייקטיבית מתארת את מה שהמתמלל הרגיש, לא את מה שנשמע.
זאת ועוד, שני אנשים יכולים לשמוע אותו משפט ולהבין אותו אחרת. לכן אם תמלול יכלול את פרשנות המתמלל, הוא יהפוך להיות עד. המתמלל הוא לא עד. הוא מתמלל את ההקלטה כדי להקל על בית המשפט. הראיה עצמה היא ההקלטה.
ההקלטה היא הראיה, התמלול הוא אמצעי עזר
בית המשפט מתייחס להקלטה כראיה עצמה. כלומר, התמלול הוא אמצעי שמנגיש אותה וחוסך זמן שיפוטי. בנוסף, בית המשפט יכול להאזין להקלטה בעצמו ולהתרשם מהטון. זו זכותו וזה תפקידו.
אם נכתוב בתמלול "ענה בזלזול", אנחנו מחליפים את שיקול דעתו של בית המשפט, ומסיקים מסקנות עבורו. לעומת זאת, תמלול נקי מאפשר לבית המשפט, במקרה של ספק, להאזין ולהחליט בעצמו.
התמלול מספק את התוכן והמילים, וההקלטה מספקת את האינטונציה. בית המשפט הוא זה שמקבל בסוף את ההחלטה. ככה ההקלטה מתקבלת כראיה בצורה הנקייה ביותר.
למה הבעת רגשות בתמלול עלולה לפגוע בתיק שלכם
הבעת הרגשות, או ציון אינטונציה, היא חרב פיפיות. נגיד שמתמלל החליט בכל זאת לתבל את התמלול בהערות סובייקטיביות, כמו "אמר בזלזול" או "לגלג".
ואז, הדבר הראשון שיעשה עורך הדין של הצד השני הוא ינצל זאת, כדי לטעון שהתמלול מוטה. שמי שתמלל חטא לתפקידו, וקבע מסמרות שלא מתפקידו לקבוע. כתוצאה מכך, אם עולה טענה כזו, היא פוגעת באמינות התמלול כולו.
מה מתמלל מקצועי כן מסמן
חשוב לדעת, למרות שאין מקום להבעת רגשות בתמלול, התמלול לא שותק ביחס לדברים ששומעים בהקלטה ואינם מילים. אנחנו משתמשים בסימונים מקובלים, והם נשארים אובייקטיביים.
למשל, אנחנו מציינים כשדובר צוחק, כשנשמעת שתיקה ארוכה, כששני דוברים מדברים יחד. אנחנו מסמנים קטע שאינו ברור, ולא ניתן להבין בוודאות מה נאמר. כלומר, כל אלה הן עובדות שאפשר לאמת מההקלטה.
יצירת קשר
רוצים תמלול שיחזיק מעמד כראיה?
אנחנו מפיקים תמלול נקי מפרשנות, מדויק וחתום בתצהיר, שיעמוד בכל טענה של הצד השני.
דברו איתנואיך אנחנו שומרים על תמלול אובייקטיבי
ומן הכלל אל הפרט, איך אנחנו מדריכים את המתמללים שלנו. ראשית, מתמלל שאנחנו מכשירים לומד להבחין בין מה שהוא שומע לבין מה שהוא חושב. בנוסף, כל המתמללים שלנו עוברים הכשרה מפורטת ומקיפה.
ועדיין, מנכ"לית החברה עוברת על כל תמלול ומוודאת שאין בו פרשנות. כמו כן, כשקטע אינו ברור, אנחנו מסמנים אותו ככזה ולא מנחשים. אנחנו מגישים תמלול שמשקף נאמנה את ההקלטה, ולא את המתמלל.
עבורכם זה אומר שאתם מקבלים תמלול נקי ומקצועי, חתום בתצהיר. הוא יעמוד בכל בדיקה ובכל טענה שישלוף בא כוח הצד השני. אי אפשר לתקוף את מה שלא כתבנו. הצד השני יכול לטעון רק נגד מה שכן כתבנו.
לסיכום
אינטונציה, או הבעת רגשות, קיימות בחיים, כשאנחנו מדברים אחד עם השני. אבל אין לזה מקום בתמלול שמגישים כראיה. כלומר, הבעת רגשות בתמלול היא פרשנות שחושפת את הראיה שלכם לתקיפה.
לסיכום, אנחנו מתעדים מילים, ומשאירים את הפרשנות לבית המשפט. כשאנחנו נמנעים מלכתוב "בזלזול" או "בכעס", אנחנו לא מפספסים כלום. להפך, אנחנו עושים בדיוק את העבודה שלנו.